כמו חקלאות, רפואה או מסחר גם לתעשיית היין יש שם המייחד את תחומה: ייננות. אם אנשי פרסום עוסקים בהעלאת רעיונות, יצירת פרסומות והפצתן, עיקר העיסוק של המתמחים ביין (ביחיד: יינן וברבים: ייננים) מתרכז בייצור והפיכת רכז מיץ ענבים ליין. המסגרות האקדמיות בארץ מאפשרות ללמוד לתואר בייננות ואין צורך (כמו בתחומים נדירים משיקים) לטוס לחו"ל על מנת לקבל תואר נחשב. ההיכרות הבסיסית עם תחום הייננות כוללת את: התססת היין, השפעה על טעמו וריחו, הבציר ואיך לא-הביקבוק. המאמר יפרט מושגים אלה כחלק מתהליך הייננות המקובל.
• בציר
היינן, המלווה את התפתחות הגפן, הוא שקובע, בהתייעצות עם אנשי מקצוע, כמו אגרונומים, מתי לבצור את הענבים, וזאת לאחר שבדק את תכולת הסוכר בענב, רמת החומציות וגורמים נוספים. גם למזג האוויר השורר בתקופת הבציר יש משמעות. לזמן העובר בין הבציר לבין ההגעה ליקב –הכי מהר- הכי טוב!
• תירוש
הרכז הנוזלי שנוצר מהענבים לאחר שנמעכו
• התססת היין
זהו תהליך שבו הופך הסוכר שבענבים לאלכוהול. הסוכר מתפרק למולקולות של אלכוהול ופחמן דו חמצני.לתהליך זה יש "עוזרים"- השמרים – יצורים חד תאיים שאוהבים מאוד לאכול סוכר. כשיש בסביבה חמצן הם מפרקים את הסוכר למים ודו תחמוצת הפחמן. כשאין להם חמצן (וזה המצב בייצור יין) הם מייצרים בנוסף ל- CO2 גם אלכוהול.
תסיסת היין מייצרת מינימום תוצרי לוואי לא רצויים ושומרת עד כמה שאפשר על הארומה של הפרי.
התסיסה מתבצעת בתוך חביות שוודאי לחלקכם יצא לראות פעם או פעמיים וזה נעשה תוך הקפדה על טמפרטורה מסוימת באותו יקב.
• ביקבוק
העברת היין מהחביות אל הבקבוקים, לאחר מכן יש צורך בפיקוק משמעו להצמיד פקק שעם לבקבוק היין.
היישות האקדמית הבכירה בישראל שמרכזת את עיקר ההכשרה בייננות היא האוניברסיטה העברית, המדור ללימודי חוץ, הפקולטה לחקלאות ברחובות וניתן ללמוד תחום זה כחלק מלימודי התעודה מוצעים באוניברסיטה. מקווה שלמדתם דבר או שניים, אשמח אם תמליצו על המאמר לחבריכם.
